מהו פיקוח טיסה

לקראת אמצע המאה העשרים היה ברור שעל מנת להבטיח טיסה בטוחה ויעילה יש להקים מנגנון ייעודי לפיקוח על תעבורה אווירית. בשנת 1948 כינס ארגון האומות המאוחדות ועידה בינלאומית שהתכנסה בשיקגו, ארה"ב. בועידה זו נוסד הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית המכונה ICAO, שחרת על דגלו את מטרות מערכת פיקוח הטיסה:

1.מניעת התנגשויות בין מטוסים במרחב הפיקוח האווירי והקרקעי.

2.הזרמת תנועה אווירית באופן בטוח, זריז ומסודר.

3.אספקת מידע תעופתי לביצוע טיסה בטוחה ויעילה.

4.מתן מידע וסיוע לגופים המשמשים לחיפוש והצלה של כלי טיס במצוקה.

 

הפרדה בין כלי טיס נעשית הן באמצעות מערך נתיבי הטיסה המקשרים בין שדות התעופה, אשר לעיתים כוללים הפרדה מובנית, והן באמצעות הוראות פיקוח טיסה המועברות לטייסים. טייס המתעתד להמריא, מגיש למערכת פיקוח הטיסה את פרטי הטיסה המתוכננת בפורמט הנקרא 'תכנית טיסה'. בתכנית הטיסה מפורטים שדה ההמראה, שדה הנחיתה, נתיבי הטיסה, גובה הטיסה, פרטי המטוס והטייס, אמצעי הניווט על-פיהם ינווט הטייס את דרכו ועוד פרטים רבים המופצים לכל יחידות פיקוח הטיסה הנמצאות בדרכו הצפויה של המטוס. פקחי הטיסה החלו להנחות מטוסים בנתיבי טיסה שהפכו צפופים יותר ויותר. ניתן לדמות את שירותי הפיקוח למעין 'מירוץ שליחים', בו המטוס הוא המקל המועבר בין הרצים השונים. הטייס קורא לפקח המאשר לו את התנעת המנועים וההסעה - התנועה הקרקעית בשדה התעופה. לאחר מכן עובר הטייס לתדר רדיו אחר וקורא לפקח המאשר לו את ההמראה ומנתב אותו לנתיב האוויר המיועד לעזיבתו - בדרך לשדה היעד. הפקח הבא אליו מתקשר הטייס לקבלת הוראות הוא הפקח המרחבי, המכוון אותו לנתיב הטיסה, מפריד אותו ממטוסים אחרים במרחב ומאשר לו טיפוס לגובה הטיסה ('גובה שיוט'). לקראת נחיתה עובר הטייס לתדר הרדיו של פקח הגישה, המכוון אותו אל שדה התעופה, מורה לו להנמיך ומשלב אותו בזרם (SEQUENCE) המטוסים המצטרפים לאותו שדה. את אישור הנחיתה עצמו מקבל הטייס מפקח שדה התעופה (הפקח המאשר גם את ההמראות ומתאם בין תנועות המטוסים אל ומהמסלולים). לאחר נחיתה עובר הטייס לפקח ההסעה המכוון אותו אל עמדת החנייה.

 

כל התמורות והשינויים שתוארו לעיל התחוללו בתקופה קצרה מאד, כעשרים שנה בלבד. משהחל להתפתח פיקוח הטיסה התברר הצורך העז בו, ומשאבים רבים הושקעו בקידומו. כבר בשנות החמישים, עם תחילת פעילותם של מטוסי הסילון המהירים, הוכנס לשימוש מכ"ם לעקיבה אחר מיקומם של כלי הטיס ופיקוח על תעבורה אווירית. המכ"ם (מגלה כיוון ומרחק) הציג לפקח הטיסה את מיקומו של כל מטוס. בתחילה הוצג רק כיוון ומרחק של עצמים, יחסית למכ"ם, אולם אז הוכנס לשימוש מכשיר אלקטרומגנטי מוטס, הטרנספונדר. טרנספונדר הוא קורן אלקטרומגנטי המשדר קוד מספרי בתגובה ל 'קריאה' ממכ"ם קרקעי כלי טיס המפעיל טרנספונדר, על פי הוראת פקח טיסה, נראה על תצוגת המכ"ם והפקח יכול לזהות את מיקומו של כלי הטיס ולהבדיל אותו מכלי טיס אחרים. התמונה האווירית הפכה ברורה ביותר. עתה ניתן היה ליצור הפרדות קטנות יותר בין המטוסים, והתבססה מתודת 'בקרת מכ"ם' בפיקוח טיסה, הנהוגה כיום במרבית מדינות העולם.

 

יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית של כלי הטיס פותחו אמצעי עזר לשיפור שירותי פיקוח הטיסה, הנמצאים בחזית הטכנולוגית של עולם התעופה. פקחי טיסה בשדות התעופה משתמשים במערכות הסורקות את מסלולי הנחיתה וההמראה ומתריעות על עצמים הנמצאים עליהם. חיישנים אלקטרומגנטיים יודעים לחזות שינויים פתאומיים בעוצמה ובכיוון הרוח ליד המסלול, למדוד את בסיס העננים, למצוא את אזורי העננות המסוכנים לטיסה וליידע את פקח הטיסה על תנאי מזג האוויר השוררים במרחב. מערכות המכ"ם יכולות להתריע לפקח על קירבה בין כלי טיס ו 'לתקן' טעויות של פקח או טייס. מערכות המידע מזינות את עמדות פיקוח הטיסה בכמות רבה של נתונים, אך עם זאת דבר אחד לא השתנה למרות הקידמה הטכנולוגית בעמדת פיקוח הטיסה, מאחורי המיקרופון ומול צג המכ"ם, יושב פקח טיסה, בן אנוש.